אדם אחד נולד פגוע ברגלו והיה צולע אנושות. הוא התבגר מרוב הבחינות, אך רגלו נשארה קטנה ומצומקת כרגלו של ילד קטן, והוא היה אנוס לגרור אותה אחריו בלכתו. הנכות הזו פגעה בו מעבר לצליעה. היא הפריעה לו גם חברתית, תעסוקתית וכו'. מבחינה פסיכולוגית לא חש עצמו כשווה בין שווים, וגם היו משרות רבות, הקשורות בניידות או בעמידה ממושכת, שהיו מחוץ להישג ידו. כיוון שהיה גורר רגל ברור שכוחו לא עמד לו לצורך הליכה ממושכת, שלא לדבר על השתתפות בתחרויות ריצה. הבסיס לבעיותיו היה אותה נכות שהשפיעה במשך כל הזמן על אספקטים שונים בחייו.
ועתה, נניח שניתוח ברגל הוא פונקציה שתעזור לפגוע הרגל שלנו להתגבר על צליעתו, ואם אין אפשרות לתקן את העיוות על ידי ניתוח לא יעזור דבר. הניתוח הוא בגדר התערבות במעשה בראשית. הוא למעשה יוצר פוטנציאל מורחב לשימוש ברגל שמגדיל את הפוטנציאל הקיים מעבר לגבולותיו. ניתוח שכזה אני מכנה בשם שינוי גדול.
ואולם אחרי שמתבצע הניתוח לתיקון המום ומרחיב את הפוטנציאל של האדם הנכה, עדיין אותו פגוע לא מסוגל לממש בפועל את הפוטנציאל המוגדל. הוא זקוק לתרגול מקצועי שיקנה לו מיומנות התואמת את מצב רגלו החדש לאחר הניתוח. הפיניש הזה - אותו תרגול שיביא בפועל למימוש הפוטנציאל המוגדל והמשופר - מכונה בפי שינוי קטן כי הוא שינוי בתוך טווח הפוטנציאל השורר.
שינוי פיזי או נפשי מסוג ה"שינוי הגדול" מסוגל להרחיב את הפוטנציאל - הרחבה של ארגז הכלים המשמש לתפקוד, ובכך לאפשר הגעה להישגים ושיפור ניכר באיכות החיים. אך כל זאת יוכל לצאת מהכוח אל הפועל רק אחרי אותו "שינוי קטן" שיעזור למטופל לרכוש מיומנויות שיאפשרו ניצול יעיל ומועיל של הפוטנציאל הקיים בו.
המשך יבוא
יליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * פרסמתי שתי אוטוביוגרפיות עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE מאמר פרי עטי פורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי של אוניברסיטת אוקספורד
